פסק-דין בתיק תע"א 1101-09

1.         לפנינו תביעה לתשלום סעדים כספיים שונים בגין תקופת עבודתו של התובע בחנות לממכר דגים של הנתבע, ובהם: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן פנסיה, שכר עבודה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ושלא בתום לב.

טענתו העיקרית של הנתבע הינה כי התובע נהג לגנוב דגים מחנותו במשך תקופה ארוכה, ועל כן הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכי הסכומים האחרים הנתבעים שולמו לו.

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובע עבד בחנות הדגים של הנתבע מיום 17.7.93 ועד ליום 3.4.08. תפקידו של התובע כלל ניקוי, חיתוך והכנת דגים למשלוח ללקוחות החנות.

ב.         התובע עבד שלושה ימים בשבוע (שלישי, רביעי וחמישי), ולפני חגים עבד חמישה ימים.

במשך יום העבודה שהה התובע לבדו בחנות, ובמידת הצורך שכר הנתבע עובדים נוספים. גם אחיו של התובע, מר נפאז גולאני, עבד אצל הנתבע בחודשי עבודתו האחרונים של התובע.

ג.          שכרו של התובע עמד על 1,000 ש"ח לשבוע, ושולם לו במזומן. בתלושי השכר נרשם כי שכרו הינו 3,800 ש"ח, ומשכר זה נוכו כ- 200 ש"ח בגין דמי בריאות וביטוח לאומי.

ד.         התובע יצא לחופשה בתשלום בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח.

ה.         בשנת 2007 נערכה ביקורת של מס ערך מוסף בעסקו של הנתבע. הביקורת הצביעה על אי התאמה בין סך הדגים הנרכשים לבין העסקאות המדווחות. בעקבות פער זה התחייב הנתבע לשלם למע"מ סך של 154,991 ש"ח (סכום זה כולל ריבית והצמדה).

ו.          ביום 3.4.08 נעצרו התובע ואחיו על ידי המשטרה בחשד לגניבת דגים מחנות הנתבע, והוחזקו במעצר למשך יום אחד. ברכבו של התובע נמצאו דגים בשווי של כ-700 ש"ח. במועד זה פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבע.

ז.          ביום 9.12.10 הוגש כתב אישום בגין גניבת סחורה ממעביד נגד התובע ואחיו (נ/1).

3.         טענות הצדדים

טוען התובע כי ביום 3.4.08 פוטר מעבודתו בלא ששולם לו שכר עבודה עבור שבוע עבודה זה, בלא שניתנה   לו הודעה מוקדמת עובר לפיטורים, ואף מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים.  לפיכך, מלבד הסכומים הללו נתבעים פיצוי הלנת פיצויי פיטורים,  פיצוי בגין הלנת שכר עבודה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. התובע מוסיף כי לאורך תקופת עבודתו לא קיבל דמי הבראה ופדיון חופשה.

מנגד, טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לסכומים הנתבעים. התובע נתפס כשהוא גונב סחורה מחנותו של הנתבע. משכך, יש לשלול ממנו את תשלום פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת.

באשר ליתר הסכומים האמורים טוען הנתבע כי אלו שולמו לתובע. התובע קיבל בסוכות ובפסח תשלום עבור ימי חופשה שבהם החנות היתה סגורה, וכן 100$ נוספים. מכאן, שהתובע קיבל את מלוא דמי החופשה. כמו כן, לאורך השנים הנתבע קיבל כ- 4,450 ש"ח בחודש. סכום זה גבוה מהסכום הרשום בתלוש השכר, ומשכך מהווה תשלום עבור דמי הבראה. מוסיף הנתבע וטוען כי ביום 3.4.08 נתפס התובע כשברכבו סחורה בשווי של 700 ש"ח, מסכום זה יש לקזז את התשלום עבור שבוע העבודה שהסתיים ביום 3.4.08.

בעניין ההפרשות לפנסיה, הצדדים מסכימים כי קמה לנתבע חובה להפריש לפנסיה החל מיום 1.1.08, ואולם הם חלוקים בדבר גובה ההפרשות.

4.         האם גנב התובע דגים מחנותו של הנתבע?

            כאמור טוען הנתבע כי התובע גנב דגים מחנותו. בכתב התביעה טען התובע כי נעצר במפתיע בגין מעשה גניבה שלא היה ולא נברא. בסיכומי התובע, לעומת זאת, לא הוכחשה העובדה שהתובע אכן "נטל" דגים מחנותו של הנתבע, ואולם נטען כי קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם קיבלו התובע ואחיו את הדגים כחלק משכרם.

הלכה פסוקה היא כי כאשר מייחסים לעובד מעשים שהינם עבירות פליליות, ואשר לא נבחנו בהליך פלילי, הנטל הראייתי המוטל על הטוען להן תלוי בחומרת העבירה. כך למשל בגניבה ממעביד, דרושה מידת הוכחה מוגברת על מנת לשכנע את בית הדין בביצועה של העבירה (דב"ע (ארצי) נה/3-60/ אנואר חמיד נגד יעקב הלמן ואח' (05/07/1995)).